אני שורפת לענה סינית ביום “פסטיבל סירות הדרקון” — ומה באמת אומר היום הזה?
היום הוא היום החמישי בחודש החמישי בלוח השנה הסיני — יום שאנחנו קוראים לו דואן-וו (端午), ובאנגלית מכנים אותו לעיתים כ־"פסטיבל סירות הדרקון".
בסין, נהוג שבתקופה הזו של השנה כל משפחה קושרת צרורות של עשבי מרפא רעננים — לענה סינית (艾草) וקלמוס — ותולה אותם על דלת הכניסה.
מאז שעברתי לגור בישראל, קשה מאוד למצוא כאן את הצמחים האלה. אז היום בחרתי בדרך אחרת לציין את היום: ביצעתי מוקסה — טכניקה ברפואה הסינית המסורתית שבה שורפים לענה יבשה מעל נקודות דיקור בגוף.
בחרתי בנקודות זוסנלי (ST36) ו־גוואניואן (RN4) — שתי נקודות ידועות בחיזוק מערכת החיסון והאנרגיה הכללית. לא לקח הרבה זמן עד שהחדר כולו התמלא בניחוח האדמתי והחמים של עשן הלענה — ריח שמביא איתו היסטוריה, ריפוי וזיכרון.
אם תעשו חיפוש באינטרנט, תראו ש־דואן־וו מתורגם לרוב כ"פסטיבל סירות הדרקון" — וזה לא ממש שגוי. מירוצי סירות הדרקון הם בהחלט חלק מרגש מהחג.
אבל לקרוא לזה "חג הדרקון" זה לפספס את המשמעות העמוקה יותר:
המילה “דואן־וו” פשוט מתייחסת להיום החמישי של החודש החמישי בלוח השנה הירחי הסיני — ואין לה כל קשר לדרקונים במשמעותה המקורית.
במקום זה, היא קשורה לחלוטין לעונות השנה ולשינויים הטבעיים בגוף ובסביבה.
החודש הרעיל
בסין העתיקה, החודש החמישי נחשב לחודש מסוכן במיוחד. הוא כונה "חודש הרעל", והיום החמישי שבו נחשב ל**"יום מאה הרעלים" (百毒日)**.
למה? כי בתקופה הזו בדיוק, מגיעים החום והלחות של הקיץ. החרקים מתרבים. מחלות מתפשטות. יצורים רעילים כמו עקרבים, נחשים, מרבי־רגליים, לטאות וקרפדות — מה שנקרא בסינית "חמשת הרעלים" — נעשים פעילים מאוד.
על פי הרפואה הסינית המסורתית, זו תקופה שבה פתוגנים חיצוניים — במיוחד חום, לחות ורוח — חודרים לגוף בקלות רבה יותר.
כשמגיע הקיץ, הגוף שלנו "נפתח" כדי לפלוט חום (מה שמכונה ברפואה הסינית "החוצה של אנרגיית היאנג") — אבל הפתיחה הזו גם הופכת אותנו לפגיעים יותר. לכן בתקופה הזו נפוצים יותר גירויי עור, פריחות ודלקות שונות.
ומה עשו הקדמונים?
הם פנו אל לענה הסינית (艾草, אַי צָאו) — צמח בעל אנרגיית יאנג טהורה ותכונות חזקות של חיטוי והגנה.
לאורך אלפי שנים התפתחה סביבו מערכת עשירה של מסורות עממיות ושיטות רפואיות.
בספר הרפואה הקלאסי "קובץ הצמחים המרפאים" (本草纲目) נכתב:
"לענה שנקטפת בחודש מאי נושאת את אנרגיית היאנג הטהורה ביותר. שורפים אותה למניעת מגפות, ומעשנים בה כדי להרחיק חרקים."
בספר חשוב נוסף, "מרשמים ששווים אלף מטבעות זהב" (千金要方) נאמר:
"ביום החמישי של החודש החמישי ניתן לרפא כל מחלה בעזרת מוקסה. כאשר עושים זאת בעיתוי הנכון — האפקט מוכפל."
לכן עד היום מבצעים מוקסה על נקודות כמו:
גוואניואן (RN4) – חזקת את האנרגיה והכליות
זוסנלי (ST36) – מחזקת את החיסון והעיכול
מינגמן (DU4) – מחייה ומחזקת את מרכז הגוף
שנצ’ואה (RN8) – משמשת בעיקר בילדים, נמצאת בטבור
אבל הלענה לא מוגבלת רק למוקסה —
בספר "תוספת למרשמים ששווים אלף זהב" (千金翼方) מומלץ גם להשתמש בלענה לרחצה — להרתיח את העלים ולרחוץ את הגוף או להשרות את הרגליים — במיוחד בתקופה הזו של השנה.
אומרים שזה עוזר ל:
– להקל על עומס חום ועייפות קיץ
– להרגיע גרד בעור ואקזמה
זיכרון בצרור צמחים
כשהייתי ילדה, חשבתי שצרורות הצמחים התלויים בדלת הם סתם קישוט לחג.
רק כשלמדתי רפואה סינית, הבנתי: הצמחים הפשוטים האלה לא היו רק קישוט — הם היו רפואה.
הם היו דרך שקטה להגן על המשפחה.
הם היו תבונה שעברה מדור לדור — הרבה לפני שהייתה לנו אנטיביוטיקה או מיקרוסקופ.
כי ריפוי — לא תמיד בא בבקבוק.
לפעמים, הוא בא דרך עשן.
ולפעמים, הוא תלוי בשקט ליד הדלת.
